פסק-דין בתיק בג"ץ 2637/10

השופט  י' דנציגר:

1.        במסגרת העתירה שלפנינו מתבקש מתן צו-על-תנאי שיורה למשיבים 1 ו-2 לבוא וליתן טעם מדוע לא ימנו עורך דין שהינו עובד משרד המשפטים "הבקיא בכלכלה, בנקאות ובהוצאה לפועל" לייצג את העותרת בהליכים הכרוכים בהתנהלותה מול המשיב 11 ולבוא וליתן טעם מדוע לא תופעל באגף לסיוע משפטי מערכת ניהול המאפשרת ניצול משאבים בצורה יעילה יותר. כן מתבקשים, במסגרת העתירה, צווי ביניים שעיקרם עיכוב ההליכים בין העותרת למשיב 11 ומניעת מימוש פסקי הדין שניתנו כנגד העותרת במסגרת חלק מהליכים אלה.

2.        מן העתירה עולה כי העותרת היא חולת טרשת נפוצה המרותקת לכיסא גלגלים. מתגובת המשיבים 1 ו-2 ומתגובת המשיב 11 עולה כי העותרת והמשיב 5, בן זוגה לשעבר, נטלו הלוואה, או הלוואות, מן המשיב 11, כאשר דירה שבבעלותם (להלן: הדירה) מושכנה לצורך ההלוואה. לאחר שהזוג לא עמד בתשלומי החזר ההלוואה, הגיש המשיב 11 תביעה נגדם ונגד הערבים להלוואה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לתשלום החוב (ת.א. 16151/92). בני הזוג הגישו תביעה שכנגד. ביום 30.5.2007 קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב 11 ודחה את תביעת בני הזוג (למעט לעניין חישוב הריבית), וחייב את בני הזוג בתשלום סך של למעלה ממיליון ש"ח. על פסק דין זה ערערו בני הזוג לבית המשפט המחוזי ביום 27.4.2008. מתגובת המשיב 11, עולה כי הוגשו ערעורים על פסק הדין גם על ידו ועל ידי הצדדים האחרים להליך.

3.        בשלב זה פנתה העותרת ללשכה לייעוץ משפטי בתל-אביב בבקשה לסיוע משפטי. הלשכה לסיוע משפטי הכירה בזכאותה לקבלת ייעוץ משפטי ומונה עורך דין לייצגה. לאחר מינוי עורך הדין הראשון, מונו לעותרת עוד חמישה עורכי דין בזה אחר זה.

4.        לטענת העותרת, עורכי הדין סירבו לייצגה או התפטרו מייצוגה בשל חוסר ההלימה בין התמורה שקיבלו מהמשיבים 1 ו-2 בגין ייצוגה לבין היקף השעות שנדרש כי ישקיעו בייצוגה. לטענת המשיבים, עורכי הדין סירבו לטפל בעניינה של העותרת מאחר שהמשיב 5 התייחס אליהם באופן בלתי ראוי.

5.        לשם השלמת התמונה, יצויין כי מתגובת המשיב 11 עולה כי זה פתח בהליכי הוצאה לפועל של פסק הדין נושא הערעור, במסגרתם הוא מבקש לממש את הדירה שבבעלות המשיבים אותה שיעבדו העותרת והמשיב 5 להבטחת החזרי ההלוואה (או ההלוואות). במסגרת העתירה טוענת העותרת כי מדובר בדירת מגוריה.

נימוקי העתירה

6.        לטענת העותרת, על אף שהמשיבים 1 ו-2 הכירו בזכאותה לקבלת ייצוג משפטי בעניין סכסוכה עם המשיב 11, הם אינם מספקים לה סיוע משפטי ראוי. בנוסף, נטען כי משרדי עורכי הדין שמונו לעותרת אינם נגישים לעותרת המתניידת, כאמור, באמצעות כיסא גלגלים, וזאת בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.

7.        ביום 7.4.2010 הורתי על מתן צו ארעי שאוסר על מימוש הדירה ושאוסר על פינוי העותרת מהדירה. כן הורתי למשיבים 1 ו-2 ולמשיב 11 להגיש תגובה לבקשה למתן צו ביניים.

תגובת המשיב 11

8.          המשיב 11 טוען כי בניגוד לנטען על ידי העותרת, הדירה, שאותה הוא מבקש לממש, אינה דירת מגוריה וכי די בחוסר ניקיון כפיים זה כדי להצדיק דחיית העתירה על הסף. כן טוען המשיב 11 כי העתירה אינה אלא ניסיון נוסף להשהות את בירור הערעורים התלויים והעומדים על פסק הדין שניתן נגד העותרת והמשיב 5. בנוסף, טוען המשיב 11 כי העתירה אינה מגלה עילה.

תגובת המשיבים 1 ו-2

9.        מתגובת המשיבים 1 ו-2 עולה כי ביום 6.4.2010 מונה לייצוג העותרת אותו עורך דין שמונה לה בתחילה, הוא עו"ד רן אורן. עוד עולה מתגובת המשיבים 1 ו-2 כי טרם המינוי שוחחה נציגת הלשכה לסיוע משפטי עם העותרת והבהירה כי אם התערבות בני משפחתה תימשך, יופסק הסיוע המשפטי שניתן לה, שכן התערבות זו מקשה על ייצוגה המשפטי. לטענת המשיבים 1 ו-2, העותרת נתנה את הסכמתה לייצוגה על ידי עו"ד אורן. עם זאת, עומדים המשיבים 1 ו-2 על כך שמאז מתן הסכמתה כאמור, ועל אף שיחה שקיים עו"ד אורן עם העותרת, לא העבירה לו העותרת את המסמכים שהתבקשו על ידו על מנת שיוכל להמשיך ולטפל בייצוגה.

10.      בנוסף, טענו המשיבים 1 ו-2 כי היה והתערבות בני משפחת העותרת תימשך, והחלטת המשיב 2 תהיה שלא ליתן לעותרת סיוע משפטי, הרי שקנויה לעותרת זכות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.

11.      לאחר קבלת תגובת המשיבים 1 ו-2, הורתי לעותרת להודיע האם היא עומדת על עתירתה.

הודעת העותרת

12.      מהודעת העותרת מיום 10.6.2010 עולה כי היא עומדת על עתירתה.

           במסגרת הודעתה טוענת העותרת כי מינויו של עו"ד אורן נעשה לאחר שהמשיבים 1 ו-2 "נתפסו בקלקלתם". לטענת העותרת מינויו של עו"ד אורן נעשה בחוסר תום לב, שכן מינוי זה נעשה רק לאחר שפנתה העותרת לגורמים שונים שהעבירו את פנייתה למשרד המשפטים.

           העותרת מוסיפה וטוענת כי עורך הדין שמונה לה אינו מתאים לייצגה. בהקשר זה טוענת העותרת כי הצעת הפשרה שלטענתה הציג לה עורך הדין כאשר ייצגה בעבר, אינה פשרה ראויה. כן עומדת העותרת על כך שעורך הדין לא פנה לתקן את כתב הערעור שהגישה לאחר שהחל לייצגה. עוד טוענת העותרת כי משרדו של עורך הדין אינו נגיש לה כמי שמתניידת באמצעות כסא גלגלים.